החלטה בתיק מ"ת 19650-12-12

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו ביצוען של 2 עסקאות של סחר בסם מסוכן.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 19.12.12, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, אולם חרף כך ניתן להורות על שחרורו לחלופה. לדבריו מדובר במובהק בסוכן מדיח, אשר הפעיל לחץ על המשיב שיספק לו בכל מחיר סם. הדברים מוצאים ביטוי בתמלילים השונים. הפסיקה בצד כך שקבעה שעניין זה מקומו בתיק העיקרי גם ראתה לנכון להתייחס לעניין זה גם בשלב המעצר תוך הפנייה לפסיקה מתאימה.

מעבר לכך, מדובר במשיב מבוגר, שגם אם לחובתו עבר פלילי מכביד זה אינו מהעת האחרונה. ובסופם של דברים, סבור כי חרף ההלכה הנוגעת למי שחוטאים בעבירות של סחר בסם, ניתן לשקול בחיוב את שחרורו לחלופה.

ב"כ המבקשת מתנגד לשחרורו של המשיב בשים לב לכך שהמדובר במי שהיה יעד מוגדר של הסוכן, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה ובשים לב לפסיקה הנוגעת ביחס לסוגיות של סוכן מדיח אשר מהן עולה כי טענות אלו מקומן בשלב גזירת העונש.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עברתי על חומר חקירה שהובא בפניי, מצאתי כי ניתן להורות על שחרורו של המשיב אם כי לא לחלופה שהוצגה בפניי בביתו ואנמק.

ראשית, יש ליתן הדעת כי מבלי להקל כהוא זה בחומרת מעשה המשיב, מדובר בשתי עסקאות של סם מסוג חשיש שאינו נמנע על הסמים הקטלניים, וכי הכמויות הינן כמויות נמוכות של כ-2.7 גרם באישום השני ו-4.95 גרם באישום הראשון.

מיותר לציין כי לו בכך היו מתמצים הנתונים, הרי דינו של המשיב היה להיעצר עד תום ההליכים.

לצורך מתן ההחלטה, מותב זה כדרכו גם בשעה שקיימת הסכמה לראיות לכאורה, עובר על חומר הראיות על מנת ללמוד האם מדובר בסוחר סמים קלאסי אשר מציע את מרכולתו לכל דורש או עסקינן בנסיבות אחרות, בין אם מתן סם על רקע שימוש משותף, ובין אם נסיבות אחרות אשר יש בהן ללמד כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב אינה ברף הגבוה.

לגופם של דברים, אין מחלוקת כי הסוכן בשני האישומים, ללא כל תיאום מוקדם "נוחת" בביתו של המשיב, אשר אותו הוא מכיר מן העבר, ומבקש שלא לומר מפציר בו שיספק לו סם. התנהלותו של המשיב, כפי שאפרט, בכל אותם מפגשים אינה מלמדת על מי שעיסוקו סחר בסם.

אתחיל את פירוט דברי באישום השני. הסוכן מגיע לביתו של המשיב בבוקר, מעיר אותו ושואל אותו אם יש לו, תגובתו של המשיב הינה: "באמת אין לי. בעיוני". הסוכן ממשיך ושואל איפה אפשר להתארגן אפילו עם אחד שלם, והמשיב עונה כי אין לו. "אתה בא לי, אין לי". הסוכן שואל את המשיב ומבקש ממנו שיתקשר לערבי ויבדוק אם יש מצב ויחכה. המשיב שוב בתגובה עונה לו: "לא אני לא מכיר אף אחד. אני רק הולך ומסדר את העניין, יענו אם אני נפגש עם הערבי אני אומר לו תביא זהו. אני לא, אין לי את הטלפון שלו. באמת". בהמשך: "מאיפה אני... אם היית אומר לי לפני". בסופו של מפגש זה המשיב אומר כי עכשיו הוא לא יכול להביא מהערבי ורק בערב.

חרף דבריו של המשיב, בסופו של אותו מפגש, הוא לא יוצר קשר ביוזמתו עם הסוכן, לא במישרין ולא בעקיפין, וכפי שעולה בהמשכם של דברים גם לא עושה שום פעולה שנועדה לקדם את הבאת הסם.

הסוכן באותו יום האמור מתבקש לפעול מטעם המפעיל שלו אל מול מס' רב של אנשים, הולך ושב לאיזור המרכז המסחרי ומבקש לבצע עסקאות עם אחרים ביניהם חיים אסולין, דהן, יוחאי ממן.

עסקאות אלו לא יוצאות אל הפועל, מסיבות כאלה ואחרות, ובסופם של דברים הסוכן פעם נוספת מגיע ללא התראה וללא תיאום מראש אל ביתו של המשיב. אשתו של המשיב מוסרת לסוכן כי זה אינו נמצא וזה ממשיך בדרכו בעיר עד אשר פוגש במשיב בשעה שזה מצוי בבית בנו, דוד בוסקילה. גם אז, לאחר שהמשיב נשאל אם משהו הסתדר, המשיב עונה כי שום דבר. הסוכן שואל אפילו אין שחטה והמשיב עונה כי אין לו. המשיב עונה: "אין לי, באמא שלי אין לי". המשיב אומר כי אם הסוכן מעוניין יוכל להפנותו לאדם אחר בשם חיים אסולין תוך שמתאר על כך שאותו אסולין הביא לו סם באיכות ירודה ביותר. הסוכן, כאמור, אינו מרפה: "אין אפילו אצבע משהו בשביל הראש לפחות?" חרף כך המשיב אומר: "אין לי. באמת אין לי". גם לאחר שהסוכן מציע לו שיסתדרו חצי חצי על אחד (הכוונה לפלטה - ד.ב.ט), המשיב עונה: "מה אני לא רוצה? אין לי ממי. אין עם מי לדבר כולם מפחדים. אני לא מכיר אף אחד, אני רק חיים אסולין היה מביא לי". התנהלות זו ממשיכה עד אשר בסופו של דבר, לאחר שהסוכן "מתחנן" שיתן לו אפילו חצי אצבע לראש כדי לעשן: "תעשה איזה מצווה", המשיב מבקש מהסוכן שימתין ונכנס רגע לבית בו מתגורר בנו ויוצא עם אצבע שנותן אותה לסוכן תמורת 100 ש"ח. גם בהמשכם של דברים, המשיב נשמע אומר כי האצבע הזאת: "זה בכוח לקחתי לו, אמרתי בשביל חבר שלי". ומציין כי דוד בנו לא מוכר.

תמונה שאינה שונה באופן מהותי העולה מהאמור בעסקה הראשונה, אשר לא צולמה. גם בה הסוכן, כאמור, מגיע ללא התראה לביתו של המשיב, אומר למשיב כי הוא צריך בדחיפות 3 אצבעות ותגובתו הראשונה של המשיב הינה: "מאיפה יש לי?" הסוכן אומר כי הוא חייב בדחיפות בשביל חברים מבאר שבע והמשיב עונה: "תשמע באמת אין לי, אני יש לי כולה 3 אצבעות. מה אני אתן לך, אני אשאר בלי. זה מה שיש לי". גם למקרא תמליל זה עולה כי הסוכן שב ומפציר במשיב שיתן לו, ובסופו של דבר, לאחר שהמשיב אומר זה מה שיש לו, הוא מתרצה ואומר לו שיתן לו אותם. בסופה של שיחה זו, לכאורה, המשיב נשמע אומר: "אם יהיו מבסוטים נארגן", אולם מיותר לציין כי לא הייתה כל תקשורת יזומה מאז אותה שיחה מצידו של המשיב, בין אם היו מבסוטים ובין אם לאו.

לא כך מתנהג סוחר סמים. הלה אינו יוצר קשר, הלה מסרב בשתי הזדמנויות ליתן לסוכן סמים ורק לאחר הפצרות חוזרות ונישנות מספק כמות קטנה של חשיש, תוך שמציין כי נותן לו ממה ששייך לו. אין כל רצון להגדלת רווחים או בכלל, הכמויות מזעריות וגם אם בפועל סופק, בסופו של דבר סם, הרי נדמה כי זה לא נעשה על רקע עיסוקו של המשיב בסחר בסמים אלא על רקע היכרותו עם הסוכן, הפצרותיו הרבות, ועל רקע השימוש שעושה המשיב בעצמו בסמים, כפי שעולה מחומר החקירה ומאפשר לו זמינות לסם, גם אם זו בכמות קטנה ביותר.

לו מדובר היה בסוכן מדיח, שבסופו של דבר הוביל להספקת סם בכמות גדולה, ניתן היה להתעלם מההדחה שבוצעה ע"י הסוכן כדי לתת לכך משקל אך בשלב הטיעונים לעונש. ראה בעניין זה בש"פ 2294/92, סלימאן אלסאנע נ' מ"י.

בנסיבותיו של תיק זה, כפי שפורט לעיל, לא ניתן, גם בשלב המעצר, שלא להתייחס לנתון זה ולהתנהלותו של הסוכן כפי שפורטה לעיל, מבלי להקל ראש במעשה המשיב אשר, כאמור, סיפק את הסם.

התייחסות נוספת נוגעת לעברו הפלילי של המשיב. אין מחלוקת כי למשיב עבר פלילי מכביד. יחד עם זאת, עיון מדוקדק בגיליון הרשעותיו של המשיב מגלה כי, הלכה למעשה, הרשעתו האחרונה של המשיב הינה בגין הטרדה באמצעות בזק, משנת 1992, והחזקת סם לצריכה עצמית. יתר הרשעותיו הינם מתקופות ישנות יותר, משנת 1998, 1995 ותקופות מוקדמות יותר. נמצא כי אין למשיב הסתבכויות ב-10 השנים האחרונות, אין למשיב הרשעות ב-10 השנים האחרונות, כך שעבר פלילי זה בכל הכבוד, גם אם קיים, אין בו כדי להטות את הכף ובמובנים מסויימים יש בו כדי להחריף את התנהלות הסוכן כפי שפורטה לעיל.

המשיב הינו אדם מבוגר, קרוב לגיל 70, סובל מבעיות רפואיות רבות, וכפי שהדבר מוצא ביטוי בחומר החקירה.